לא הוזמנת לחג?
ייתכן כי תנושל מהירושה!
עו"ד ששי אלעמארי
בימים אלו חגגנו את חגי תשרי (ראש השנה , יום כיפור וסוכות). ההכנות לקראת החגים החלו, הלכה למעשה, לפני מספר שבועות כאשר כולנו ערכנו את תכניות השיבוצים: מי מתארח אצל מי, מי מארח את מי, מי מוזמן ולא פחות חשוב מכך, מי אינו מוזמן!
התקבצות המשפחה בחגים מעידה, פעמים רבות, על מידת הקרבה בין בני משפחה מסוימים, ומנגד יש בה כדי להצביע על קשר רופף, משקעים בעוצמות משתנות ויחסים מעורערים עם בני משפחה אחרים. העובדה כי אח, בן או נכד לא היו מוזמנים לחג, וודאי אינה בעלת השלכות בהכרח לעניין ירושתו העתידית או נישולו חלילה של הנעדר, אך לעיתים נבצרות עקבית של אדם משולחן החג, אף תבוא לידי ביטוי בצוואה, המנשלת אותו מירושת קרובו.
נשאלת השאלה, האם גריעתו ונישולו של קרוב משפחה מצוואה סותמת את הגולל על אפשרותו לרשת את הנפטר?
עיקרון העל בדיני ירושה, העומד לנגד עיניו של בית המשפט כאשר הוא דן בהתנגדות לקיום צוואה הוא בראש ובראשונה כי את רצון המוריש יש לכבד. ככל שצוואה משקפת את רצון המוריש יש לקיימה, ואולם ככל שהצוואה אינה משקפת את רצונו, כגון כאשר מוכח, כי הצוואה לא נערכה מתוך רצון חופשי או בשל העדר כשירות, אין לקיים אותה.
סעיף 26 לחוק הירושה, קובע כי צוואה שנערכה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של
צוואה – בטלה. לעניין זה נדרש בית המשפט לבחון שלושה רכיבים עיקריים: מודעות המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה; ידיעתו בדבר היקף רכושו; מודעותו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו. דהיינו, המצווה חייב להבין את פעולת הציווי לא רק פורמאלית אלא גם מהותית.
נטל השכנוע להעדר כשירותו של הנפטר לערוך צוואה מוטל על שכמו של הטוען לכך, נקודת הזמן הרלוונטית הינה מועד חתימת הצוואה וחומר הראיות צריך שיתייחס למועד זה. כיוון שלרוב מדובר בעניין שברפואה, אשר בוחן את רמת הבנתו השכלית והקוגניטיבית של המצווה, הרי שיש לבסס את הטענות, ככל האפשר על מומחים ברפואה ומסמכים רפואיים, תוך מתן משקל מופחת להתרשמותם של אנשים שאינם בקיאים בתחום.
דרך נוספת, באמצעותה יוכל מי שנושל מצוואת קרובו, לטעון כנגד כשרותה הינה טענה ל"השפעה בלתי הוגנת". אמנם בתי המשפט טבעו את הכלל המשפטי כי "אין פסול בניסיון להשפיע על אדם שיכתוב צוואה לטובתו או לטובת אחר", אך מה שפסול הוא השפעה בלתי הוגנת. נטל ההוכחה לעניין השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו. אולם, הנטל הראייתי "יתהפך" כאשר בין הזוכה לבין המצווה יש יחסי אמון מיוחדים הכוללים בחובם קשר בעל מאפיין של "תלות", כגון יחסים בין פרקליט ולקוחו, רופא וחולה שבטיפולו, אפוטרופוס וחסוי, הורה וילדו ועוד.
"אבני הבוחן" לקיומה של תלות מוחלטת של המצווה בזוכה המקימה חזקה עובדתית בדבר השפעה בלתי הוגנת, פורטו בפסק הדין הידוע בעניין מרום (ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום): הראשון שבהם, תלות ועצמאות: השאלה שבית המשפט יבקש לבחון היא האם בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה "עצמאי" – מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה
השכלית-הכרתית – ועד כמה. לתשובה לשאלה זו יש משקל רב בגיבוש ההכרעה. שכן, ככל שהמצווה היה עצמאי יותר, מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק נטיית בית-המשפט לשלול קיום תלות של המצווה בנהנה. והוא הדין, כמובן, בהיפוך היוצרות. ככל שהמצווה היה עצמאי פחות, תתחזק הנטייה לחייב את קיום התלות. התנאי השני הוא תלות וסיוע: מקום שבו מתברר, כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו; השלישי, קשרי המצווה עם אחרים: ההכרעה בשאלה, אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנה, עשויה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה וממידתם. ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה. הרביעי, מבחן נסיבות עריכת הצוואה: סעיף 35 לחוק הירושה קובע, כי מי שלקח חלק בעריכת צוואה – הוראת הצוואה המזכה אותו, או את בן-זוגו, בטלה. ואולם אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, או, למצער, שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו.
הוכחת קיומה של תלות באמצעות ארבעת תנאים מצטברים אלו, עשויה להביא את בית המשפט לידי מסקנה, כי הייתה השפעה בלתי הוגנת על המצווה בידי מי שנהנה על-פי הצוואה, ולפגום בכשרותה.
אם אכן עלה בידו של המנושל לשכנע את בית המשפט לפסול את הצוואה, הרי שהכלל בדיני ירושה הוא שיש לקיים צוואה שערך המנוח מוקדם יותר לצוואה שנפסלה, ככל שצוואה כזו קיימת ובתנאי שהיא עומדת בכללי הכשרות שפורטו לעיל. אם לא קיימת צוואה קודמת, הרי שכלל עיזבונו של המנוח יחולק על-פי צו ירושה ויירשו את הנפטר יורשיו על-פי דין.
חשוב ביותר לשים לב, כי המועד להגשת התנגדות לצוואה קצוב ל-14 ימים ממועד פרסום הודעת הרשם לענייני ירושה אודות הגשת הבקשה לקיום צוואה, אולם מאחר שבדרך כלל, המתנגד לבקשה לקיום הצוואה הנו אחד היורשים על פי דין אשר נושל מן הצוואה ואינו נמנה על הנהנים על-פיה, הרי ששומה עליו לעקוב אחר הודעות הרשם לענייני ירושה בדבר הגשת בקשות לקיום צוואות, שכן לא אמור לקבל, וקרוב לוודאי לא יקבל, מכתב ממגיש הבקשה לקיומה של הצוואה.