בית המשפט פסק: הקטינה חייבת לחזור לאנגליה, אך אביה לא יהיה רשאי לראותה

דפנה – ילידת ישראל, ואדם – יליד אנגליה (שמות בדויים) הכירו במהלך חופשה בה שהה אדם בישראל. עד מהרה התאהבו השניים והפכו לבני זוג. בתום כשלושה חודשי מגורים משותפים בעיר השמש הנצחית אילת, הציע אדם שיעברו להתגורר בארץ מולדתו אנגליה, שם הוא יוכל לעבוד ולפרנס את דפנה בצורה מכובדת וראויה. כך עזבו אדם ודפנה את הארץ בדרכם לאנגליה. באנגליה נחשפה לעיני דפנה אישיותו האמיתית של אדם: איש אלים, אובדני, בטלן ואם לא די בכך, הרי שכמסתבר אף  הורשע באנגליה – מספר שנים קודם לכן – בשל החזקה בלתי חוקית של נשק.

באהבתה את אדם לא אמרה דפנה נואש, אלא נותרה עמו באנגליה כשהיא נגררת עמו לכל אשר יוליכנה. השניים נישאו באנגליה בנישואין אזרחיים. בסמוך לכך, חלה תמורה של ממש ביחסי בני הזוג. לטענת דפנה החל אדם מגלה כלפיה יחס אלים ותוקפני, התעלל בה והשפיל אותה תוך שימוש בנשק קר. הדברים הגיעו עד כדי כך, שלטענת דפנה אנס אותה אדם לעתים קרובות ובאיומים. ברבות הימים הרתה דפנה וילדה את בתם של בני הזוג – קארה (שם בדוי).

לאחר מסכת ההתעללויות אשר נמשכה גם לאחר הלידה, הגיעה אמה של דפנה לאנגליה ורכשה שלושה כרטיסי טיסה: לה לבתה, דפנה, ולנכדתה, קארה והשלוש הגיעו ארצה.

אדם פנה לבית המשפט בישראל בתביעה להחזרת בתו בהתאם להוראות חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים).

אמנת האג (החזרת ילדים חטופים)

אמנת האג היא תשובתה של הקהילייה הבינלאומית לתופעה הקשה של חטיפת ילדים על-ידי הורה אחד והעברתם למדינה אחרת כדי להבריחם מן ההורה האחר. האמנה נקלטה למערכת החוקים הישראלית, וסעיפי האמנה הינם בעלי תוקף של חוק בישראל.

בבסיסה של האמנה עומדת ההשקפה כי טובתו של הילד מחייבת את החזרתו המיידית למדינה שממנה נחטף. מטרה זו מושגת על-ידי הטלת חובה על רשויות המדינה שאליה הוברח הילד להחזירו למדינה שממנה הוא הוצא שלא כדין, ולהשאיר את הדיון בטובת הילד לערכאותיה המוסמכות של אותה מדינה. בכך מגשימה האמנה מטרה כפולה. ראשית, ובכך העיקר, היא מגנה על הילדים החטופים. ושנית, היא מרתיעה את ההורה מפני חטיפה, בכך שהחזרתו המיידית של הילד הופכת את החטיפה לחסרת תוחלת.

החובה להחזיר את הילד אינה מוחלטת, אלא כפופה לשני תנאים מוקדמים: האחד, האמנה חלה רק על ילדים עד גיל 16. השני, חובת ההחזרה חלה רק אם בקשת ההחזרה הוגשה תוך שנה מתאריך החטיפה. כמו כן, מנסחי האמנה ראו לנגד עיניהם מקרים חריגים שבהם נתון לבית המשפט שיקול-דעת שלא להחזיר את הילד. ביניהם, למשל אם קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל.

במקרה של דפנה ואדם פסק בית המשפט העליון, כי כפי שמחייבת האמנה, יש לצוות על החזרתה של קארה לאנגליה, כדי שבית-משפט אנגלי יפסוק ויכריע בשאלת משמורתה ובשאלה היכן תתגורר בעתיד לבוא. עם זאת, קבע בית המשפט העליון, בישראל, תנאים דרסטיים אשר יבטיחו את שלומה ורווחתה של קארה, ביניהם נקבע כי קארה תהיה בהחזקתה הבלעדית של דפנה, אלא אם יצווה בית-משפט אנגלי אחרת. כמו כן, בשים לב למערכת היחסים בין אדם לבין קארה, לא יהיה אדם זכאי לראות את קארה או לבקרה אלא על-פי צו של בית-משפט מוסמך.