בית המשפט פסק: האשה שיקרה בדבר הכנסתה ורכושה ולכן תשיב לידי הבעל את המזונות שנפסקו לה
איילת ויוסי היו זוג נשוי נורמטיבי ביותר. במהלך חיי נישואיהם הקצרים איילת גידלה את בתם הפעוטה ואילו יוסי עבד כשכיר. יוסי למעשה כלכל את הבית. ניסיונותיהם של בני הזוג לרכוש דירת מגורים לא צלחו מאחר ויוסי הוא עולה חדש מלפני מספר שנים ואילו איילת באה משפחה מהמעמד הבינוני. מכאן שלא היה לבני הזוג הון עצמי ממנו אפשר היה להתחיל. אט אט החיים והשגרה הכריעו אותם ומערכת הנישואין שלהם עלתה על שירטון. יוסי החל להישאר בעבודתו עד מאוחר על מנת למזער למינימום את שהייתו במחיצת איילת וע"י כך להימנע מוויכוחים ומריבות אינסופיות על יכולותיו המקצועיות ויכולת השתכרותו שאינן מאפשרות להם להתקיים בכבוד כשאר חברותיה. יוסי הפנים כי ככל הנראה השותפות עם איילת עומדת להסתיים. עד מהרה גילה כי איילת הגישה לבית המשפט בתל אביב תביעה למזונות אישה ומזונות קטינה. בכתב התביעה טענה איילת כי אינה עובדת, וכי אין לה רכוש ומשכך על הבעל להמשיך ולזון אותה עד למועד סידור הגט. בית המשפט, בשלב המקדמי של התביעה, פסק לה מזונות זמניים.
יוסי חשד כי משהו אינו כשורה. איילת מתנהלת שלא כתמול שלשום. התנהלותה הכספית מעידה על יכולות כלכליות גבוהות בהרבה ממה שהוא משלם. היות ובמסמכים אשר הגישה לבית המשפט היא טענה כי אינה עובדת כלל הוא הניח כי הוא פספס משהו. יוסי שכר את שירותיו של יגאל בעל משרד חקירות ולאחר זמן לא רב הגיעו הממצאים שהצביעו, כי בניגוד לטענתה, איילת אכן עבדה ואף השתכרה כ-5,000 ₪ מידי חודש. לא זאת בלבד, אלא שבמהלך דיון ההוכחות התבררה התמונה הכלכלית המלאה ביחס לאיילת, ולפיה בעוד שטענה כי אין לה כל רכוש, הרי שלראשונה נודע לבית המשפט, כי לאיילת בעלות בשליש בדירה ברעננה, הדירה מושכרת ודמי השכירות מתחלקים בין הבעלים. עוד התברר כי איילת הייתה בעלת זכויות בדירה אחרת ברמת גן. דירה זו נמכרה ואיילת שלשלה לכיסה עשרות אלפי שקלים. לא זאת אלא אף זאת שאיילת אף ירשה את עיזבון אביה המנוח, במסגרתו קיבלה אף את זכויותיו בחברה קבלנית, וקיבלה את חלקה בחלוקת דיבידנד בסך 1,200,000 ₪ שחולק לבעלי המניות.
לנוכח התגליות מרחיקות הלכת שהובאו לעיני בית המשפט יוסי דרש השבת דמי המזונות ששולמו לאיילת. לטענתו של יוסי, איילת לא אמרה אמת לבית המשפט בכל הנוגע להכנסותיה ולרכושה. יוסי אף הוסיף, כי אילו איילת הייתה חושפת בפני בית המשפט את הנתונים האמיתיים שלה לא היה פוסק לה בית המשפט מזונות זמניים.
בית המשפט קבע והדגיש, כי בעל דין צריך לומר אמת לבית המשפט, לשחק בקלפים גלויים ולעדכן אותו בכל שינוי שחל במצבו, במיוחד שעה שמדובר בתביעת מזונות זמניים שהינה תביעה דינאמית מטבעה הנתונה לשינויים לעתים תכופות. לא יעלה על הדעת, הוסיף בית המשפט, שבעל דין – בוודאי תובע אשר בא לבקש את מזונותיו – יסתיר מבית המשפט את נכסיו, חרף החובה לגלותם – גם אם הוא סבור שאין בנכסים אלה כדי לשנות את מצבו או כדי לפגוע בזכותו לקבל את הסעד לו הוא עותר.
לפיכך פסק בית המשפט, כי בנסיבות עגומות אלה של הסתרת מידע ואי גילוי האמת התוצאה המתחייבת היא ביטול ההחלטה של המזונות הזמניים בכל הנוגע למזונות האשה וחיובה של איילת בהחזר סכומי המזונות ששולמו לה על ידי הנתבע.
בשלב זה טענה איילת, באמצעות בא כוחה, כי אין ביכולתה להשיב את דמי המזונות המשולמים לה מזה כשנתיים, שכן השתמשה בהם למזונה ולצרכיה היומיומיים.
בעניין זה פסק בית המשפט, כי אכן, לא בנקל יורה על השבתם של מזונות ששולמו שהרי מה ששולם נצרך ונאכל. יחד עם זאת, במקרה שבפנינו בחרה התובעת, כשיטה, להעלים מידע מבית המשפט באשר להכנסותיה ולרכושה לאורך כל הדרך, הן בכתבי טענותיה הן בחקירתה ואף בסיכומיה. עם כל הכבוד וההערכה, אומר בית המשפט, מזונות זמניים נפסקים על בסיס כתבי הטענות. בית המשפט נותן אמון בנתונים המפורטים בכתבי הטענות ובהרצאת הפרטים. חזקה על בעלי הדין בתביעת מזונות, ובוודאי על באי כוחם לדעת, כי ההחלטה למזונות זמניים איננה סוף פסוק וכי עלולה היא להשתנות בפסק הדין הסופי. בסיכומם של דברים, מדגיש בית המשפט, כי לא יתכן שמי שמוסר נתונים חלקיים או נתוני כזב בכתבי טענותיו, כדי לזכות במזונות זמניים, ירחץ בניקיון כפיו לעת מתן פסק הדין הסופי בבחינת 'מי שאכל והשתמש' כדי להימנע מהחזרת מה שקיבל שלא כדין.