האם ניתן לחייב סבים וסבתות במזונות נכדיהם הקטינים?
___________________________________________________________
עו"ד ששי אלעמארי
רותי ואלון (שמות בדויים) התגרשו לאחר 17 שנות נישואין. לבני הזוג שלושה ילדים קטינים, ואלון חוייב במזונות ילדיו בסך 3,500 ₪ לחודש. כשנה לאחר הגירושין אלון פוטר מעבודתו, והחל לצבור חובות כבדים לנושים רבים, מלבד חוב המזונות שהלך ותפח. בתקווה כי עד מהרה יעלה בידו לשלם את כלל חובותיו, נטל אלון את פיצויי הפיטורין והחל לפקוד באובססיביות בתי קזינו שכוחי אל. לאחר שחוסלו כספי הפיצויים במשחקי מזל, פנה אלון בתחינה לעזרה כספית מהוריו, שהינם אנשים אמידים, בעלי חברה לייצור תכשיטים המשווקת את מוצריה בארץ ובחו"ל. הוריו של אלון, אשר מכירים את בעיית ההימורים של בנם משכבר הימים, סירבו לסייע לו ודרשו שיפנה לטיפול. מאז סירובם ועד היום, נעלמו עקבותיו של אלון. איש אינו יודע היכן נמצא ומה עלה בגורלו. רותי מצויה כעת מול שוקת שבורה ומתקשה מאוד לכלכל את שלושת ילדיה. האם עומדת לה הזכות לתבוע את הוריו של אלון במזונות נכדיהם?
החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) קובע סולם עדיפות בין החייבים במזונות קטינים. במדרג ראשון של החייבים במזונות קטין עומדים הוריו. דהיינו, החובה הראשית לזון קטין מוטלת על אביו ואמו. עם זאת, החוק בסעיפים 4-5, קובע מדרג נוסף של חייבים, ביניהם סבים וסבתות המחויבים במזונות נכדיהם אם מתקיימים שלושה תנאים מצטברים: הראשון, לסב או לסבתא, קיימת היכולת לעמוד במזונות הקטינים לאחר שסיפקו את צרכי המחייה של עצמם. התנאי השני, לקטין אין יכולת לספק את צרכיו ממקור אחר, מנכסים הרשומים על שמו או מעבודה. התנאי השלישי, הקטין אינו יכול לקבל מזונות מספיקים מהורהו השני.
אם כן, הכלל המנחה את בית המשפט בתביעת מזונות כנגד סבים הוא ראשית כל בחינת יכולותיהם הכספיות של שני ההורים. דהיינו, היכולת או העדר היכולת של הקטין לקבל מזונות מהוריו. זהו עניין עובדתי הטעון הכרעה לאחר שמיעת ראיות.
לפיכך, לא ניתן לדלג שלב ולתבוע ישירות את הסבים, אלא ראשית, על הקטין לפנות להוריו בהליך קודם, מאחר שכאמור הוריו חייבים במדרג ראשון על פי סדר העדיפויות שנקבע בחוק. בפרשת לויאן (ע"א 232/89 לויאן נ' לויאן), המהווה את פסק הדין המנחה בעניין חיוב סבים במזונות נכדיהם הקטינים, אמנם איפשר בית המשפט להגיש תביעה נגד הסב מבלי שיתקיים הליך קודם נגד האב, אך זאת רק משום הימצאו של האב באיראן, ובהעדר כל אפשרות למסור לו הזמנה לדין כבן משפחה החייב במדרג הראשון.
ככלל, כאשר לא ניתן לגבות מזונות מהאב בשל היעלמותו או מאחר שנאסר לתקופה ממושכת או מאחר שחלה במחלה קשה וכיוצא באלה המקרים, הדבר מהווה ראייה לכאורה להוכחת התנאים הקבועים בחוק, ככל הנוגע לאב. עם זאת, בית המשפט יבחן את מסת הנכסים של האב, חסכונותיו ועתודות כלכליות אחרות העומדות לרשותו. על כן, פנייה לבית המשפט לחיוב הסבים במזונות, בטרם הוכרעה יכולתו הכלכלית של האב, קרוב לוודאי שתסולק על הסף, בהיותה מוקדמת מדי.
ואולם, גם אם יכריע בית המשפט לאחר שמיעת ראיות, כי אין לאב כל יכולת לזון את ילדיו הקטינים, יהיה על בית המשפט לבחון את מסכת הראיות לגבי יכולותיה הכלכליות של האם, טרם פתיחת דלת בית המשפט לתביעת הקטינים למזונות מהסבים. דהיינו, האמא לא תוכל לפטור עצמה מחובתה לזון את ילדיה, להתבטל מעבודה בביתה ולצפות כי הסבים ידאגו לצרכי ילדיה, אלא יהיה עליה לעשות מאמצים סבירים להשתכר ולזון את ילדיה. במקרה דנן, על האמא להוכיח כי קיימת נסיבה המונעת ממנה להשתכר די הצורך, ורק אז, ניתן יהיה להפנות את תביעת הקטינים למזונות כנגד סביהם.
חשוב לציין, כי הפניית התביעה למזונות כנגד סבא או סבתא, אף היא מחייבת הגשת ראיות בנוגע לאיתנותם הכלכלית של הסבים והסבתות, שהרי חיוב סבים במזונות נכדיהם קם מכוח דיני הצדקה. החובה לזון מכוח דיני הצדקה מוטלת על "אמיד" כלפי "נצרך" כששיעור החובה הוא "כדי מחסורו" של הנצרך. לפיכך, יש לבדוק אם מצבם הכלכלי של הסבים, בהתחשב בצרכיהם, מאפשר להם לתת צדקה. על-פי המשפט העברי פרנסת אדם את עצמו קודמת לפרנסת כל אדם, וכל עוד שאין לו כדי פרנסתו – אינו חייב בצדקה. כך, אין מחייבים את הסב או הסבתא אלא כפי השגת ידם. "נצרך" הוא מי שאינו מסוגל להתפרנס בכוחות עצמו מעבודתו או מרכושו (ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית).
בית המשפט מציין בפסיקותיו, כי מטעמי מדיניות משפטית ראויה, אין לאפשר הגשת תביעת קטינים למזונותיהם נגד סבים במקביל לתביעה נגד הוריהם, בטרם הוכח ונקבע על ידי בית המשפט כממצא, כי אין ביכולתם של הקטינים לקבל מזונותיהם מהוריהם. שהרי אם לא יאמר כך, יוצף בית המשפט בתביעות נגד סבים, ותוטרדנה סבתות, כל אימת שיימצא כי קל יותר לגבות את המזונות מהסבים והסבתות מאשר מההורה, החייב במדרג החיוב הראשון.