איך יודעים לאן נכון לפנות – לבית משפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני?
החוק במדינת ישראל מקנה את הסמכות לדון בענייני משפחה לשתי ערכאות מקבילות: מחד, לבית הדין הרבני ומנגד לבית המשפט לענייני משפחה. בין שתי הערכאות השיפוטיות הנ"ל קיימים הבדלים בעקרונות, בתפיסה ובמידת הליבראליות, שלאורם נדונים התיקים.
למותר לציין כי לבסיס החוקי אשר לאורו פועלת ופוסקת הערכאה השיפוטית השפעה מכרעת על ההחלטות ופסקי הדין בתיק. הסברה הרווחת כיום היא, כי נשים המעוניינות להתגרש צריכות לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ואילו גברים באותו מצב נכון יעשו אם יפנו לבית הדין הרבני. האם זה נכון בכל המקרים?
לא קטגורית.
חשוב מאוד לשים לב לכך שהערכאה הראשונה אשר אליה תוגש התביעה תהיה זו אשר תקבל לידיה את הסמכות לדון במחלוקות בין בני הזוג ומכאן החשיבות בפעולה מהירה. עיקרון זה זכה לכינוי "מירוץ הסמכויות", ומחייב בחינה מעמיקה על-ידי עורך דין מומחה בתחום ענייני המשפחה, אשר יידע לבחון כהלכה את הערכאה הנוחה ביותר עבור הלקוח, בשים לב לרכושו, השתכרותו וזכויותיו, ובהתחשב בנסיבות שהובילו לפירוק הקשר.
כדי להסביר את האמור לעיל אתן 2 דוגמאות:
נניח כי המדובר באישה אשר מנהלת מערכת יחסים מחוץ לנישואים ומעוניינת להתגרש מבעלה, נכון תעשה אם תפנה לבימ"ש לענייני משפחה , הפוסק על פי החוק הישראלי ובהתאם לחוק יחסי ממון. בית המשפט לענייני משפחה מתעלם קטגורית משאלת ה"אשם בגירושין" ואף אינו "מעניש" אף צד בגין בגידה לכן עפ"י רוב הוא לא יוכל לשנות מפירוק השיתוף וחלוקת הרכוש באופן שווה בין בני הזוג.
לעומת זאת אם בגין אותו המקרה יגיש הבעל תביעת גירושין בבית הדין הרבני, תביעה לגירושין כרוכה בענייני הרכוש, בטענה שהאישה בגדה בו יהיה להליך כזה השלכות מרחיקות לכת והוא הליך בלתי הפיך. במקרה כזה ייקבע כי האישה "זנתה תחת בעלה" וקיימה יחסים אינטימיים עם גבר אחר, ולכן על-פי ההלכה היא אסורה על בעלה ועל בועלה, ובית הדין הרבני יחייב את הבעל לגרשה, ואם היא תסרב לכך, בידי בית הדין הסמכות לכפות עליה לקבל את הגט בעל כורחה.
לא זאת אלא אף זאת, תביעת גירושין כנ"ל ככל שתובא בפני בית הדין הרבני, הרי שקיים סיכון מהותי כי לא תתקבל דרישת האישה לאיזון המשאבים (חלוקה שווה של הרכוש והממון שנצבר במהלך הנישואין), ולאור מעשיה תפסיד את מחצית מזכויותיו הפיננסיות של הבעל, הגם שצבר אותן במהלך תקופת הנישואין.
ואולם, אם נסיבות המקרה היו שונות כך שהאישה הייתה מעוניינת מסיבותיה, להתגרש מבעלה אך מעוניינת להישאר בדירת המגורים בה היא מתגוררת; או שהבעל חפץ להתגרש מאשתו והם חולקים בעלות משותפת בדירת מגורים הרי שאם האשה תפנה לבית המשפט לענייני משפחה , ברב המקרים, הוא יורה על פירוק השיתוף בדירה על דרך מכירתה כמעט ללא דיחוי (משמע היא לא השיגה את מטרתה – להישאר בדירה), בעוד שאם היא תפנה לבית הדין הרבני עשויה מכירת הדירה להתעכב, אם תגיש ותזכה האישה בתביעה לשלום בית או למזונות אישה ובמסגרתה תגיש בקשה למתן צו "מדור ספציפי", המצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני. משמעותו הוצאת צו מניעה על מכירת הדירה.
לא בכל הנושאים יש משמעות ל"מרוץ הסמכויות" ,שכן קיימים נושאים הנמצאים בסמכותה הייחודית/בלעדית של אחת הערכאות השיפוטיות כגון: לבית הדין הרבני מסורה הסמכות הבלעדית בדיון בתביעת הגירושין, כתובה, שלום בית וסעד למתן צו ל"מדור ספציפי".
לבית המשפט לענייני משפחה סמכות ייחודית בתביעות כגון: אבהות, החזרת קטין חטוף, אימוץ ילדים ועוד.
בכל יתר הנושאים דוגמת רכוש, משמורת והסדרי ראייה קיימת סמכות מקבילה ו"מרוץ הסמכויות" תקף במלוא דחיפותו, וזאת למעט מזונות ילדים שבתביעה זו הסמכות נתונה לבית המשפט, אלא אם קיימת הסכמה של שני הצדדים להתדיין בעניין בפני בית הדין הרבני.