על זכותה של האלמנה לתבוע כתובה מעזבון בעלה המנוח
אנו נתקלים במקרים בהם בני זוג מסיימים את נישואיהם (בין אם בגין גירושין ובין אם בגין פטירת הבעל) ומטפלים בירושה תוך התעלמות מוחלטת מקיומה של כתובת האשה.
רבים נותרים נבוכים כאשר מגלים, בדרך כלל בהפתעה מוחלטת, כי הכתובה, אשר נחתמה טרם עריכת החופה במעמד הרב, ההורים והחברים אך ללא נוכחות עורכי דין, היא מסמך בעל מעמד משפטי מחייב. הסכומים הנקובים בשטר הכתובה והנהוגים על ידי רבים (555,555 ובלי עין הרע…) מעידים על הרוח ההיתולית המיוחסת לה, ומכאן עומק ההפתעה כאשר מגלים כי הכתובה הינה ״שטר חוב״ ממשי ובר פירעון, למרות הקושי לעיכול.
אם אלה הם פני הדברים ככל הנוגע לגירושין, נשאלת השאלה מה דינה של הכתובה בשעה שקשר הנישואין בא אל קיצו בשל פטירת הבעל.
האם מובאת הכתובה לגניזה בשעה שבא הבעל לקבורה?
על מנת לתת מענה הולם לשאלה לעיל ראשית, יש לעמוד על התכלית שלשמה נועדה מסירת הכתובה בידי האשה: הטעם הראשון טמון בייעוד הכתובה הוא להעניק יציבות וביטחון לקשר הנישואין, ובלשון חז״ל בגמרא: "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה" (תלמוד בבלי כתובות, נ"ד ע"א). כלומר, אם למרות היות האשה נאמנה ומסורה בעלה ירצה לגרשה אזי תפקיד הכתובה הוא להביא את הבעל לשקול היטב האם ברצונו לגרש את אשתו, שהרי עם הגירושין יהיה עליו לפרוע את חוב הכתובה כלפיה.
טעם נוסף שנזכר במקורות עניינו הבטחת עתידה של האשה, אשר בימי קדם לא התפרנסה בכוחות עצמה וכל עיסוקה נסב סביב גידול הילדים ואחזקת הבית, ואילו הבעל היה אמון על הכנסת הכספים ואף ניהל את הממון בעצמו ללא שיתוף האשה. כאשר מתייחסים לעתידה של האשה , בכל הקשור בכתובתה, הכוונה היא לדאוג למחייה ראויה, איתנות כלכלית לאחר הגיע הנישואין לקיצם ובפרט במטרה להקל עליה להתחתן מחדש, "כדי שיהיו הכל קופצין עליה לישאנה" (תלמוד ירושלמי כתובות פ"ט ה"ז).
אם כן, הנחת היסוד הנוגעת לפדיון כתובה היא שאישה זכאית לממש את כתובתה עם גירושיה או עם פטירת בעלה, אלא אם כן נמצאו עילות שבגינן עלולה היא להפסיד את כתובתה. כגון, שמא בגדה בו במהלך הנישואין, או ״מרדה״ בו וסירבה לקיים עמו יחסי אישות, או עברה על דת יהודית ונהגה שלא כיאה לבנות ישראל וכיוצא באלה.
נטל ההוכחה בתביעה לכתובה מוטל על המתנגד למימוש הכתובה, הבעל במקרה של גירושין, והזוכים בעיזבון במקרה של פטירת הבעל.
כאשר הלך הבעל לבית עולמו ולא הותיר אחריו צוואה, חלים דיני הירושה, הקובעים ביחס לכתובה, כי האלמנה אינה יכולה גם לרשת את הבעל וגם לקבל בנוסף את כתובתה. סכום הכתובה יקוזז מחלקה בעיזבון, כך שהאלמנה תקבל את הגבוה משניהם – או את ירושתה או את כתובתה. [סעיף 11 (א) (ג) לחוק הירושה].
במצב שבו ערך הבעל צוואה טרם מותו, הרי שהוא אינו רשאי לנשל את אשתו מן הכתובה, וסעיף בנוסח שכזה בצוואתו, לפיו נשללת זכותה של האשה לכתובתה לאחר פטירתו, יהיה בטל. שכן, כאמור, סכום הכתובה הוא בבחינת חוב הרובץ על הבעל, ואילו לאחר מותו, על העיזבון לפרוע את חובות המנוח. לא זאת בלבד, אלא שסעיף 104(3) לחוק הירושה, קובע כי הכתובה שקולה בדיני הקדימה לחובות שהמוריש היה חייב ערב מותו, וזאת במידה שסכום הכתובה אינו עולה על סכום סביר.
עם זאת, העיזבון יהא פטור מחוב הכתובה בהתאם לשני תנאים מצטברים הנמנים בהוראת שולחן ערוך אבן העזר סימן ק"ו סעיף א' (סעיף הפטור): התנאי הראשון: אם ציווה הבעל את נכסיו לילדיו, אך דאג לרווחתה של האשה וציווה לה גם נכס כלשהו, המקנה לה אמצעי קיום, והתנאי השני במצטבר: האשה אף ידעה כי קיימת בקשת היורשים האחרים לקיום הצוואה, אך שתקה ולא מחתה. בהתקיים שני התנאים המצטברים הנ"ל תשלל זכותה של האישה לכתובתה.
ברור כי, אם ביקשה האשה בעצמה לקיים את צוואת בעלה המנוח, בה ציווה נכסיו לילדיו, הרי שתישלל זכותה לכתובה . דין זה מניח, שאישה אשר בעלה עורך צוואה מעוניינת שדבריו יקוימו כלשונם.
גביית הכתובה מנכסים אשר ייעד הבעל לילדיו עלולה לסכל את רצונו של הבעל. שתיקתה של האישה מתפרשת כהסכמתה לתוכנה של הצוואה וכביטוי לרצונה שהצוואה תקוים כלשונה ועל פי אומד דעתו של המצווה. ואולם, ההלכה גם מכירה בכך שקיימים מקרים בהם מערכת היחסים בין בני הזוג אינה מצדיקה לפרש את שתיקתה של האישה כביטוי להסכמתה כגון, מקרים בהם האשה מוחלשת מול הבעל או שאינה מסוגלת להתנגד לו ולרצונו. ברם, כאשר בנוסף לשתיקתה מתווספת העובדה שהבעל דאג לאשתו בצוואה, כי אז קובעת ההלכה שהאישה "איבדה כתובתה".
שתי נסיבות אלו – דאגתו של הבעל לעתיד אשתו ושתיקתה של האישה נוכח מעשה בעלה – יש בהן כדי להביא לשלילת הכתובה. זאת, כדי לקיים את דברי המצווה על פי אומד דעתו.
הסמכות לדון בתביעה לכתובה מהעיזבון נתונה לבית המשפט לענייני משפחה,
אלא אם כן כל הצדדים הסכימו בכתב להעניק סמכות לבית הדין הרבני.
מאמר זה נערך ע"י עו"ד ששי אלעמארי ממשרד עורכי דין גיא אופיר. שאלות ופניות ניתן להעביר במייל לכתובת: alimaris@bezeqint.net
המידע במאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקוט אי אילו הליכים או לאי נקיטתם של אי אלו הליכים. הסתמכות על האמור במאמר זה הנה על אחריות הקורא בלבד וכפועל יוצא, האחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל ההסתמכות על האמור במאמר זה, תחול על הקורא בלבד.