הסדרי ראיה הוא ללא ספק אחד מצירופי המילים המורכבים ביותר (לא מבחינה תחבירית) בהקשר של גירושין. לאחר שזוג התגרש, בית המשפט קובע מי יקבל משמורת על הילדים (לרוב, כששני ההורים עדיין אפוטרופוסים), אך אין זה אומר שמאותו יום והילך ההורה שאינו קיבל משמורת "נמחק" מחייהם של ילדיו, הוא יזכה לביקורים מוסדרים ומעוגנים מראש. הזכות והחובה להיות הורה לילדים הם פועל יוצא של היותם "אפוטרופסות" של ילדיהם. כששני ההורים הם זוג וגרים תחת קורת גג משותפת, אין שום צורך לבצע הסדרי ראיה, זאת אומרת, אין צורך לבצע מפגשים מוסדרים מראש, משום שממילא המפגשים נעשים בבית המשותף.
מה הם הסדרי ראיה ה- "נהוגים" ביותר?
כשמתייחסים להסדרי ראיה נהוגים, בד"כ יש הסכמה כוללת כי ההורה שלא קיבל משמורת על הילדים, יקבל אפשרות לפגוש את ילדיו פעמיים בשבוע בשעות שלפני הערב, או אחר הצהרים – זאת בנוסף למפגש בכל סוף שבוע שני כשמפגשים בחגים מתחלקים "50-50".
בהליך הסדרי ראיה כירורגי יותר, ניתן לקבוע כי סוף השבוע יתחיל ביום חמישי, או ביום שישי, כך גם ניתן לקצר או להאריך או לקצר את המפגשים שנקבעו בהסדרי הראיה בחגים ובמפגשי אמצע השבוע אחר הצהריים.
מה לגבי יציאה לחו"ל?
על פי דעת הרוב, מומלץ כי זוג בהליכי גירושין, או זוג בהליכי פרידה – יסדיר את המשמורת והיציאה מחוץ למדינת ישראל בהסכמה, אפילו בכתב. אם קיים חשש כזה או אחר ללקיחת הילד בכח (חטיפה) – אם למשל יש בנמצא משפחה המתגוררת בחוץ לארץ, קיימת אופציה של דרישת ערובה כספית על מנת לאפשר יציאת הילדים מהמדינה.
הפרת הסדרי ראיה
במקרים רבים, הורים המקבלים משמורת על ילדיהם, אינם מאפשרים בדרכים כאלה ואחרות הסדרי ראיה כפי שנקבעו על ידי בית המשפט. התירוצים בנושא מגוונים מאוד – "הילד אינו מרגיש טוב", "הילד לא רוצה לצאת מהבית", "הילד אצל חברים", "לילד יש שיעורי בית לבית הספר" ועוד. במקרים כאלה, בית המשפט רואה בעין חמורה מאוד את הנושא, היות שהפגיעה איננה רק בהורה שעמו נעשה הסדרי ראיה, הפגיעה בהסדרי ראיה פוגעת ישירות גם בילדים.