ההורים דורשים להפרות את זרעו של בנם המנוח. אלמנתו מסרבת בתוקף.
בית המשפט נאלץ להכריע.
שי ז"ל ומיכל (שמות בדויים) היו זוג נשוי טרי. במהלך חברותם ואף לאחר נישואיהם שי לא הפסיק לדבר על חלומו להביא לעולם ילדה ג'ינג'ית שתתרוצץ ותשחק יחד איתו והוא ילמד אותה לנגן בגיטרה. בשנת 2004, מספר חודשים לאחר חתונתו, נקרא שי למילואים ביחידתו. במהלך שירות מילואים פעיל נפגע שי ונהרג. שי נפל עוד בטרם הספיק להוליד ילדים, והותיר אחריו אישה ,מיכל, וזוג הורים. סמוך לאחר נפילתו, נתנה מיכל את אישורה ליטול תאי זרע מבעלה המנוח והקפאתם. לא היה כל ספק כי היה בכוונתה לבצע, בעתיד, הפריה כך שתוכל להרות וללדת צאצא מזרעו של בעלה המנוח. עם זאת, זמן מה לאחר מכן, החלה מיכל לנסות ולאסוף את השברים על מנת שתוכל לשקם את חיה אשר התמוטטו עוד בטרם הספיקה ליהנות מהם. ואכן, כשנה לאחר מות בעלה החלה אט אט האלמנה לשקם את הריסות חייה. מיכל הצליחה להכיר גבר אשר הפך במהלך הימים לבן זוגה, ובהמשך אף הרתה לו והשניים החלו לבנות תא משפחתי חדש.
הוריו של שי נותרו שבורים, ומשהבינו כי אין בכוונתה של מיכל ללדת ילדים מזרעו של בנם, הם ביקשו להעמיד לבנם המנוח צאצאים אחריו מתאי הזרע המוקפאים. אי לכך, הגישו ההורים עתירה לבית המשפט, לפיה יוצהר כי הינם הבעלים של מחצית ממבחנות תאי הזרע של בנם המנוח, וכי לזכותם עומדת הרשות להפרות את תאי הזרע מאשה אחרת.
מיכל סירבה בתוקף, וטענה, כי בעלה, המנוח, היה מאושר אילו לתא המשפחתי שיצר ביחד עמה היו נולדים ילדיהם המשותפים. ואולם, לא ניתן להעלות על הדעת כי היה רוצה לראות את זרעו בשימושן של נשים אחרות ואת יוצאי חלציו גדלים שלא בחיק התא המשפחתי שיצר עמה.
כמו כן, טענה האלמנה, כי דרישת ההורים להבטיח לעצמם נכדים מזרעו של בנם המנוח הינה דרישה נטולת כל הגיון, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באנשים מבוגרים, בני כשישים, ואין ספק כי הורי המנוח לא הביאו בחשבון את טובת הנכדים שהם מבקשים כי ייוולדו להם, באמצעות אישה זרה לבנם המנוח.
ההורים, מנגד, טענו כי זכותו של המנוח להנצחתו ולהעמדת צאצא אחריו וזכותם של הוריו להבטיח זאת הינן זכויות בסיסיות. ובנוסף, טענו ההורים כי האלמנה אינה יכולה למנוע ילד פרי זרעו של מי שהיה בעלה, באמצעות אחרת, בפרט בנסיבות בהן היא הקימה מחדש את ביתה, בנתה משפחה חדשה וילדה ילדים מבעלה הנוכחי. עוד טענו ההורים, שבנסיבות אשר נוצרו, ברור ונהיר להם כי אין למיכל כל כוונה לעשות שימוש בתאי הזרע של בעלה המנוח למטרת הבאת צאצאים פרי זרעו.
משכך, ביקשו הוריו של שי כי תינתן להם האפשרות להיות סבים לנכד מבנם המנוח והם רואים בכך זכות שלא ניתן ולא צודק יהיה לשלול אותה מהם.
הזרעה לאחר המוות
אופן ההסדרה של השימוש בתאי זרע של אדם שנפטר נקבע בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה ומבוססת, בין היתר, על הנחה בדבר רצונו המשוער בילדים בכלל ובהקמת צאצאים לאחר מותו בפרט.
הצדדים הגיעו לדיונים בבית המשפט לענייני משפחה. מתוך עדותה הארוכה, של מיכל, המשיך להדהד משפט אחד : "הוא חלם על הילדה הג'ינג'ית שלנו. בבית שלנו מלמד אותה על גיטרה", העידה האלמנה.
בית המשפט ראה בעדותה הנרחבת של האלמנה עדות לרצונו של המנוח להעמיד צאצאים בכלל. כמו כן, סבר בית המשפט, כי עדותה אף מתיישבת עם הסכמתה המיידית של האלמנה לנטילת זרע מגופו של המנוח סמוך לאחר נפילתו. זאת ועוד, פעולתה המיידית מעידה על כך שהאלמנה סברה, כאינסטינקט ראשוני וטבעי, כי המנוח היה רוצה ובוודאי היה מסכים לשימוש בזרעו לאחר מותו בפרט כדי להביא צאצאים.
לאחר הליך הוכחות ארוך, בית המשפט קיבל את תביעת ההורים ופסק, כי רצונו האנושי של המנוח להשארת שם וזכר בעולם זועק בנסיבות המקרה דנן, ואכן ניתן לשער כי רצונו של המת הוא שיביאו צאצא מזרעו בדרך של נטילת זרע מגופו. בית המשפט סיכם את פסק הדין בהבעת תקווה כי הורי המנוח יעשו כל שביכולתם על מנת למצוא אמא ראויה לצאצאי המנוח. כמו-כן, חזקה כי הורי המנוח ישמשו כסבים ראויים ותומכים לדור ההמשך של המנוח.